איך מניקים תאומים? איך עושים את זה?
שלח לחבררוצים לשמוע איך הנקתי את התאומים שלי שנולדו בשבוע 38. ולא זו בלבד...הם כבר בני שנה ושלושה חודשים עדיין יונקים וכולנו נהנים... הנקת תאומים היא עסק לא פשוט אבל בהחלט אפשרי ומהנה.
מאת: אביב שוסטר
צלמת: גילה שוסטר
זכיתי בתואר "מניקתאומים"
"בנות יקרות, השבוע אני מתכננת להחזיר את המשאבה ליד שרה ברעננה" כתבתי בקבוצת הפייסבוק "מניקותאומים" בעודי מרוגשת. סופה של תקופה.
הבנים בני שנה ושלושה חודשים והגיע הזמן שאפסיק לשאוב להם במהלך היום בעבודה. הם לא צריכים את זה יותר.
אבל לפני שנגיע לזה, אחזור קצת אחורה לרצף האירועים הכרונולוגי של הסיפור שלנו…
התאומים שלנו, אור (אור יעקב) ותם (תם יהודה), נולדו בשבוע 38 ובמשקל תקין. בריאים ומתוקים (בלי עין הרע. טפו טפו טפו).
כמו שכתבתי בעבר, החלטתי שאני מתכוונת להניק אותם וכל עוד אני מצידי אצליח והם מצידם יצליחו ויגדלו, כל הצדדים ירוויחו (כולל טל שלא יצטרך להתעסק עם בקבוקים).
ידעתי שאני הולכת להלחם ולהתעקש על זה ושאני לא הולכת לוותר על משהו שהאמנתי בכל ליבי שהוא כל כך טוב ובריא.
אני לא מזלזלת לרגע במי שאינה מניקה ומאוד מאמינה שכל אישה צריכה לעשות מה שטוב לתינוק שלה ומה שטוב עבורה. אמא טובה היא אמא שטוב לה. זו לא קלישאה בעיניי.
הכנה להנקת תאומים
לי ההנקה הייתה טובה. והיא עדיין כזו :)
את ההכנה להנקת התאומים עשיתי מראש. לפני הלידה. בכל זאת, שמירת הריון משבוע 28 עד הלידה בשבוע 38 השאירה לי המון זמן פנוי.
אז בין הכנת אלבומי תמונות וצפייה בכמה עונות טובות של 'האישה הטובה', עשיתי מחקר קטן על הנקת תאומים.
קראתי באינטרנט ונכנסתי לקבוצת פייסבוק בשם "מניקותאומים". ראיתי שיש נשים שעושות את זה וידעתי שזה אפשרי.
אז נחזור לסיפור שלנו….
הלידה עברה בשלום ובהצלחה, אני והבנים מרגישים טוב (ברוך השם). הם קטנטנים וחמודים, שוקלים 2.6 ו2.7 ק"ג ואני מוכנה להתחיל בפרוייקט ההנקה.
כזו אני, מוכוונת משימה.
איך בכלל מתחילים להניק תאומים? פשוט מתחילים
ידעתי שאפשר להניק אותם במקביל, ביחד, אבל זה כבר למתקדמות. אז לפחות בשלב הראשון התכוונתי להתחיל בלהניק אחד אחד. כל אחד בתורו.
סמכתי על עצמי ועל הגוף שלי, האמנתי בעצמי וידעתי שזה אפשרי. הרגעתי את כל הסקפטים מסביב שמיד קפצו ותהו אם יהיה לי מספיק חלב לשניים. "הגוף הוא מכונה חכמה והוא מייצר חלב לפי דרישה". אמרתי לכל התוהים. "ככל שהם יינקו יותר הגוף יידע לייצר יותר".
מכל הסביבה התומכת (ולמזלי יש לי כזו) ביקשתי עזרה. הייתי מאוד ברורה ולא ביקשתי הרבה. אמרתי שכדי להצליח בפרוייקט הזה, אני צריכה תמיכה - שידאגו שיהיה לי אוכל ומדי פעם יתנו לי לישון.
אני מצידי אדאג להניק, לפי דרישה וכמה שצריך. ידעתי שזה לא הולך להיות פשוט, אבל מישהו הבטיח לי שגידול תאומים הוא קייטנה?
בבית החולים הקפדתי להגיע לתינוקיה כל שלוש שעות בלילה, ובמהלך היום הם היו איתי. זכרתי היטב מההנקה של שי איך זה הרגיש לי (נעים, מיוחד, טוב), ודאגתי שיועצת הנקה של בית החולים תבוא להציץ ולראות שהם יונקים בסדר.
בכל פעם שהגעתי לתינוקיה לקחתי עגלה כפולה. ההתחלה הייתה משונה, מוזרה. הבנתי שיש לי שני יצורים קטנים לדאוג להם ופתאום נפל לי האסימון. כמה אחריות יש לי בידיים.
אז התגלגלנו לנו יחד, אני הולכת והם בעגלה, התמקמנו על הכורסאת הנקה והתחלנו להניק ולינוק. תם יונק ואור בינתיים בעגלה, ואז מחליפים. שומרת על אורח רוח, איפוק, רוגע. מקווה שהבחורצ'יק שממתין בסבלנות בעגלה לא יתחיל לזוז בחוסר נוחות, לקטר ולבקש גם לינוק, כי כרגע אחיו יונק.
כשהבונבון שבעגלה הראה סימני רעב גם כן, השתדלתי "לתקתק" את ההנקה של אחיו ובמקביל נידנדתי את העגלה שלו עם הרגל. ככה זה אמא לתאומים - חייבת לחשוב מחוץ לקופסה ולנצל כל איבר בגוף.
הנקה בלילה
בלילה המצב היה קצת יותר מאתגר כי הייתי לבד. לעיתים אם הייתה אחות מהתינוקיה בסביבה, הייתי מבקשת את עזרתה. אבל ברוב הפעמים הסתדרנו לנו יפה, אני ושני האלופים שלי.
שני הקטנים סיימו לינוק, החלפנו חיתולים והלכנו כל אחד למיטתו. הם לתינוקיה ואני לחדר. לכוון שעון מעורר, לישון שעתיים קלות, וחוזר חלילה. דאגתי להגיע בהפרשים של קצת פחות משלוש שעות כדי לא להגיע למצב ששניהם מורעבים. וזה הצליח יפה.
במהלך היום היה יותר פשוט כי בחלק משעות היום היו איתי אנשים והם יכלו לעזור. אבל לרוב הסתדרתי בגבורה גם לבדי. אני והבנים שלי. לא נתפס שיש לי שני מאהבים קטנים. שהם שלי. שאני אמא לתאומים ונסיכה.
לא רוצים הביתה...
מבית החולים ביקשתי להשאר עוד לילה, כי הרגשתי שהשהייה שם עוזרת לי ולהם להתאקלם למציאות, נותנת לי עוד עזרה ומנוחה בלילה, מרגיעה אותי וחשוב לא פחות - מקלה עליי עם ההנקה.
בגלל שלאור היה איזשהוא עניין עם הסוכר והיה צריך עירוי (גם זה היה מאתגר כי היה צריך לינוק כשהוא מחובר לעירוי), הסכימו להשאיר אותנו בטוענה ששווה שישאר במעקב עוד קצת.
וזהו, אחרי שלושה לילות בבית החולים, הגיע הזמן לצאת הבייתה ולהתחיל במסע המשפחתי המשותף שלנו, ובהנקה בתנאים אמיתיים - בעולם האמיתי מחוץ לבית החולים….
